ילדת רחוב

רחוב בלפור, חיפה, 1998

"כשהייתי קטנה אמא שלי היתה סוחבת אותי איתה להסתובב בעיר התחתית. לקנות בדים, מכשירי כתיבה או שאר דברים..אני שנאתי את הרעש וההמולה שהיו שם. נשרכתי אחריה בחוסר חשק, אבל היא תמיד אמרה שזה המקום הכי יפה – וכשאני אגדל אני אבין..אז נדמה לי שהבנתי.."

(מתוך עבודת גמר שהגשתי בקורס צילום בטכניון, 1998)

רחוב יוסף, חיפה, 1998

בסוף שנה חמישית בפקולטה לארכיטקטורה תכננתי פרויקט שנקרא חזרה לאלנבי. רחוב אלנבי, תל אביב. הכל היה כבר כמעט מוכן להגשה, אפילו המנחה היה מרוצה, אבל אני לא. שבוע בערך לפני ההגשה, וגם לפני החתונה שלנו, שהיו בהפרש המזעזע של יומיים בלבד (!!) – החלטתי לוותר עליו ולגשת למועד ב'.

אחרי  חתונה אחת ושבועיים של ירח דבש בפרובנס ובריביירה הצרפתית, ידעתי בדיוק איך אמור להראות הפרויקט שלי, ומה אני בעצם רוצה לומר.

וכך נראתה ההגשה של בחזרה לאלנבי, עם קצת יותר תובנות לגבי התחדשות עירונית, תרבות רחוב, ומשמעותם של חללים המתאימים להולכי רגל. ככה נראתה תחילתה של ההתאהבות. ברחוב..בעיר..

מודל פרוייקט גמר

"פרוייקט זה מנסה ליצור שפה, או להגדיר שיטה בעזרתה יוכל הרחוב להמשיך להתפתח ולהבנות לאורך זמן – עד ליצירת רקמה אחידה ועשירה. לא בבת אחת ולא באופן קיצוני או חד פעמי, כי אם בהדרגה..בדינמיקה של התחדשות..השתנות..תנועה. כמו העיר. כמו תל אביב.." (מתוך פרויקט הגמר שלי, ארכיטקטורה, טכניון 1998)

השראה פרויקט גמר, טכניון

 6 שנים מאוחר יותר, הגשתי את עבודת המאסטר באותה הפקולטה..

 וכך מצאתי את עצמי מטפלת שוב ברחוב, ושוב בתל אביב..

צללתי לתוך תחום ההתחדשות העירונית בעולם, אספתי  Case Studies וגיבשתי שורת המלצות לאיך ומה לעשות כדי להחזיר את דיזנגוף לימי הזוהר שלו..

חשבתי שדברים כאלה יכולים לקרות רק בעיר הגדולה, בתל אביב. מוקסמת ממנה, שמחתי לקפוץ לביקור בכל הזדמנות שהיתה לי. לשבת בבית קפה, לעשות קניות ברחוב, סתם להסתובב ולנשום אויר אורבאני..

עם הגשת התיזה ולידתה של שירה הסתיים הפרק הארכיטקטוני בקריירה שלי. הבנתי שמה שאני באמת רוצה לעשות הוא להיות יותר מעצבת ופחות ארכיטקטית. מאז שהפכתי לאמא היה לי חיבור חזק ואינטואיטיבי לעולם הילדים – ושם רציתי ליצור.

באפריל השנה, לאחר 5 שנים בהן פעלתי מהסטודיו הביתי שלי, נפלה לידי הזדמנות קסומה של פתיחת סטודיו בעיר התחתית המתחדשת. בחיפה.

פינת יפו בנקים, 2013

העיר התחתית, שאבק ופיח כיסו אותה מאז ימיה היפים בשנות ה60 וה70.

דרך יפו 27, 2013

שעמוסה ומלאה בפנינים ארכיטקטוניות, בקסם אמיתי, ובאותנטיות אינסוף.

רחוב הנמל, מרפסת הסטודיו של הצלם יגאל פליקס, 2013

העיר הזו הפכה להיות מקום העבודה היומיומי שלי אבל הרבה יותר מזה.

יפו- נתנזון 2013

העיר התחתית, אותו מקום בו נהגתי להשתרך אחרי אמא שלי שיצאה לקניות, הפכה להיות מקום של השראה ותענוג בשבילי. 

דרך יפו 2013

מקום של מפגש עם אנשים מכל הסוגים. מקום של צבעים וריחות. מקום של גילויים וקסם.

יפו 27, חיפה 2013

היום אני מרגישה כאילו פסעתי אל תוך דפי התיזה שלי – ונכנסתי לתוך סיפור דימיוני  ומציאותי בו זמנית של התחדשות עירונית.

כרמלית, 2013

אבל הפעם בעיר בה נולדתי וחייתי עד עכשיו. בחיפה. ואני חלק אחד מתוך פרויקט שלם שנקרא מתחם 21. 

השוק התורכי המשופץ, צילום צבי רוגר, 2013

שקם ונולד כדי להחזיר את החיים והיצירה והאנשים למקום המופלא הזה שנקרא העיר . העיר התחתית.

הסטודיו שלי, דרך יפו 27, חיפה 2013

 וכמו שכתב איטאלו קאלווינו בסיפרו הערים הסמויות מעין :

" הלאה מגל הזכרונות הזורם הזה נושמת העיר

כמו ספוג ותופחת. ..העיר אינה אומרת את עברה, אלא מכילה אותו 

כאילו היה רשת קווים של כף יד,

והוא כתוב בקרנות הרחוב, בסורגי החלונות, במעקות גרמי המדרגות, במוטות קולטי הברקים,

בניסי הדגלים, וכל קטע מחורט אף הוא עצמו בבוא תורו 

כל כולו בשריטות, בניסורים, בחיתוכים, בפסיקים.."

ערן צור בהופעה, השוק התורכי 2013

שנה טובה

אז מריחים כבר את רוחות הסתיו.. ואת ההתרגשות וההכנות לקראת החגים הבאים עלינו לטובה

בינתיים, אני שמחה להזמין אתכם לבקר אותנו בחנות המעצבים של האגיס

בה אנו נוטלים חלק, וגאים להציג את הממתקים שלנו בקולקציה מיוחדת לחגים!

לקראת השקתם של חיתולים מיוחדים לבנים ולבנות הקימו בהאגיס את חנות הפופאפ המהממת

ולמה פופאפ?

כי זו חנות בוטיק מיוחדת שצצה לה לשבועיים ו..זהו!

   כל כך הרבה תכולים וורודים מסביב ..הריהוט המקסים צבוע בשמנת..השראה מצוינת לעיצוב חדר התינוקות שלכם

בין המוצרים שלנו תוכלו למצוא בחנות הבוטיק: כריות פיליפילים רכות וארוכות, ספרונים רכים בשחור לבן, מוביילים של בובות,

שמיכות מעבר מפנקות, מזרני הTake Away הנחטפים שלנו , סינרי הנקה, ועוד..

לכבוד האירוע יצרו גם המעצבות אילנה ברקוביץ', טובל'ה חסין, ליהי הוד ואליאן סטולרו דגמים אופנתיים של בגדי תינוקות        
בין הפריטים בחנות ניתן למצוא בגדים אופנתיים, נעליים, אקססוריז, טקסטיל ואביזרים לעיצוב חדרי תינוקות

         החנות פתוחה לקהל עד 16 בספטמבר, בימים א'-ה' בשעות 20:00-9:30 ובימי ו' בשעות 15:00-9:30.

                                             היא נמצאת במתחם גן העיר בתל אביב, קומת המזרקה.

                            בסמוך יש משחקיית ג'ימבורי בה תוכלו לבקר עם הקטנטנים אחרי שופינג איכותי בחנות :)

תבואו..מחכים לכם שם :)

                                וחוצמזה, לכבוד השנה החדשה החלטתי לצ'פר אתכם בממתק להדפסה אישית

הורידו את הקובץ הזה

                                                                         בקישור הזה

הדפיסו במדפסת ביתית והנה לכם שנה טובה מעוצבת

מבית בובה בלה

יומולדת 6 לשירה - הכי בנות שאפשר..

לפני 6 שנים וקצת היא הגיחה לאויר העולם. יום העצמאות. חדר הלידה היה שקט ומואר. 10 בבוקר. שתי לחיצות והיא בחוץ, הילדה האחרונה אבל הראשונה שלנו. בת אחרי 2 בנים :)
בגלל הסימליות המיוחדת של החג הזה שמחובר בשבילנו ב6 השנים האחרונות עם יום ההולדת שלה אנחנו חוגגים לה תמיד בתאריך העברי. ה' באייר.
השנה חגגנו כרגיל, בפיקניק יום-הולדת-עצמאות. ואח"כ חגגנו בגן. אבל הקטנה לא ויתרה. רוצה חגיגה פרטית גם לחברות..
מתוך הכרות עם עולם הpinterst הקסום והאינסופי היו לי המון רעיונות להפקת יומולדת וורודה במיוחד. בסופו של דבר בחרתי על קצה המזלג כמה רעיונות פשוטים ומדליקים שכל אחת תוכל לעשות.
אחד מהוואו אפקטים הפשוטים ביותר הוא עטיפות צבעוניות לקאפקייקס. אחרי שיטוטים מרובים ברשת, הורדתי שבלונה אבל צבעתי אותה בעצמי בפאטרנים שונים שיש לי באוסף.

וכך זה נראה אחרי גזירה ושידוך

מהרצועות של עטיפות הקאפקייקס גזרתי משולשים, חיברתי אותם בסיכות לסרט בד ויצרתי שרשרת דיגלונים מקסימה שקישטה את הגינה. בתום המסיבה אספנו את השרשראות ועכשיו הן תלויות ומעטרות את חלון הסלון בבית!

עד עכשיו השקענו באוירה הכללית..

ובמסיבת בנות כמו במסיבת בנות היה צריך לחשוב על פעילות יצירתית המחייבת שימוש בנצנצים כלשהם..

התחלנו עם קעקועי שבלונות עם נצנצים - כשהפייבוריטים היו כמובן לבבות, פרחים וכוכבים..

המשכנו עם סדנת יצירת לבבות מקושטים לחדר.

החומרים: לבבות mdf ממקס סטוק, לבבות בד גזורים במידה, דפים מודפסים מנוילנים וגזורים עם דמויות הפיה לילי, נצנצים, כוכבים צבעוניים וגואש.

השקעה באמת סמלית בחמרים, אבל תענוג גדול ותוצרים מהממים לא פחות!

ברוח היצירה המשכנו למשחקי חברה בסטייל רטרו - כלומר משחקים מהשנתון שלי..

החבילה הגיעה..



המזרנים באדיבות בובה בלה :)



סוכריות על חוט..

הכנה לחיים הנשיים הבוגרים: תליית כביסה..

וכמובן טקס העוגה, סליחה קאפקייקס, והנרות!

לסיום הכנתי פיניאטת סרטים, מכירים?

השקעתי וחברתי המון סרטי דמה, כאשר רק אחד מהסרטים פותח את דלת הסתרים למרתף הסוכריות שבארמון.

שירה קבלה את הזכות להיות הראשונה שתמשוך באחד מהסרטים

אבל התחמנית הקטנה ידעה בדיוק באיזה סרט למשוך (תהרגו אותי לא יודעת איך הצליח לה..)

ובמשיכה הראשונה נפתחה הדלת וכל הסוכריות התפזרו על הארץ לקול שאגות השמחה של הבנות

היה לנו כל כך פאן שלא שמנו לב שנגמר הזמן וההורים הגיעו לאסוף את הבנות..

יומולדת שמח שירה!

בובה בלה בת 4

אביב 2008. אני עם שירה בבית והיא אוטוטו בת שנתיים. אני יודעת שבגיל שנתיים היא תכנס לגן בתיה, כמו שני אחיה הגדולים. אבל אני ממש לא יודעת מה אני אעשה אחרי שהיא תכנס לגן ולי כבר לא יהיה תירוץ לא לחזור לעבודה במשרד.

רק לא לחזור למשרד..לא רוצה לחזור לשרטוטים, לתכניות העבודה, להגשות לעיריה. לא רוצה להיות עבד של קבלנים עם טעם רע . לא רוצה לחזור הביתה כל יום בחמש. לא רוצה!!

יותר מאשר ידעתי מה אני רוצה, ידעתי בוודאות מה אני לא.

וזה היה כנראה מספיק טוב בשביל ההתחלה.

תאמינו או לא..כבר לא זוכרת בדיוק. אבל איכשהוא יצרתי קשר עם מת"י חיפה ונרשמתי ליריד נשים ונפלאות שהיה מתוכנן לקראת פסח. הבנתי שאני חייבת להערך ליריד ולכן כניסתה של שירה לגן הוקדמה בהפתעה רבה לגננת ולי עצמי ל-1 במרץ.

בשבועות שאחר כך הייתי עסוקה בהכנות ליריד.

היו לי בובות לבד שתפרתי בעבודת יד וחיברתי לתמונות נושאות שם לחדר הילדים.

היתה גרסה מוקדמת ומצומצמת של מזרן הפעלולים.

היו תיקים עם קרושה

היה בלגאן גדול. אבל היתה גם התרגשות גדולה.

אה.. וגם תוויות עליהן הודפס באדום הלוגו שהופיע כך פתאום במן וודאות כזו. כאילו היה איתי תמיד.

הגיע היום של היריד ואני נערכתי על פי כל העצות שקיבלתי במת"י ביום ההדרכה לקראתו.

ארגנתי תצוגה מרשימה וצבעונית של המוצרים. הנחתי קערה עם סוכריות כדי למשוך את העוברים ושבים (כן..כן..חלק מההמלצות המעולות של מת"י..) ואפילו בחרתי מוסיקת רקע מתאימה שהתנגנה בלופ בטייפ דיסק שהבאתי. 

היו לי המון בובות שתפרתי באטרף לקראת הארוע. שקיות מתנה. שקיות צלופן וחוטי רפיה ומה לא.

מארגני היריד התרשמו עמוקות מהדוכן שלי. נשמע מעולה, לא?..

אז זהו. שהכל תקתק מצויין. חוץ מהקונים. הם עמדו ולטשו עיניים בדוכן הצבעוני. לפעמים התקרבו ומשמשו איזו בובה. לרב רק חלפו על פני בדרך לשילב או לפוקס.

היריד הסתיים במפח נפש גדול, וזה אם לא לוקחים בחשבון את משפחתי המקסימה שכדי לעודד אותי בצעה מספר רכישות רחמים..גרוע מזה כבר לא יכול היה להיות..

כך בעצם נולדה בובה בלה. בניתוח קיסרי עם וואקום ומלקחיים. ארוך כואב ומאכזב.

ובדיוק כמו אחרי לידה, טראומתית ככל שתהיה - נשכחת חווית הלידה די מהר, ואת מקומה תופס במלוא תפארתו התוצר הטרי - התינוק, או במקרה שלי העסק החדש והראשון שלי. שכולו שלי.

שממש כמו תינוק יצא לי מהבטן. והיה פרי האהבה שלי. הכישרון שלי. הוא היה כל מה שאהבתי לעשות.

וכמו תינוק חדש ראיתי אותו מחייך בפעם הראשונה (כשמיכל מגומת חן ברעננה הכניסה אותי לחנות שלה)..

שמעתי אותו ממלמל מילים ראשונות (עם האייטם הראשון במרמלדה)..

רדפתי אחריו כשהתחיל ללכת ואח"כ לרוץ ( מחנות לחנות, בכל הארץ...)

התקשרתי להתנצל כשהוא הרביץ לילד בגן בפעם הראשונה (כן נקרע הריצ'רצ' אני נורא מצטערת..תקבלי חדש)

חדר העבודה שלי התמלא בספוגים ובבדים. אח"כ הסלון. בסוף הייתי חייבת להעביר אותם למחסן.

מוצרים חדשים נולדו. מוצרים ראשוניים עברו עיבוד, שיפצור, שיכלול, עידון.
 מספר החנויות איתן עבדתי הלך וגדל,  והיום אני גאה לספר שבובה בלה נמצאת כבר בלמעלה מ40 חנויות.

ואני, כמו אמא אווזה, מרוכזת כל כולי ביצור החדש. לעיתים נפעמת ומתרגשת מגילוי חדש או התפתחות.

לעיתים לא נרדמת מדאגה.

כי אני ובובה בלה זו סמביוזה. היא זו אני ואני זו היא.

גדלות ביחד זו לצד זו. לומדות. מתפכחות. חולמות.

כך עברו להן 4 שנים. ועכשיו אני כאן. כותבת לעצמנו סיכום יומולדת.
סיכום חלקי של דרך ארוכה ומשמעותית מאד עבורי.

רוצה לסיים בזיכרון אחד שיש לי מימי התיכון/ צבא.

באחת הפעמים (כן..היו לי הרבה כאלה..)הקמתי דוכן בחוף הים  במסגרת איזשהוא פסטיבל חיפאי.

על קרש גיהוץ מכוסה במפה פרשתי את מרכולתי הצנועה שכללה אז עגילים ושרשראות מדאס (סוג של חימר סנטטי) צבוע בצבעי אקריליק.

זה הלך חזק בשנות ה90..

אחת ממארגנות הפסטיבל עברה עם אורח מכובד והציגה בפניו את הדוכנים השונים.

כשהגיעו לדוכן שלי שאל אותה האורח:" ומה יש פה? "..

-"אה, זה סתם לופטגשעפט.." היא ענתה  (ובתרגום חופשי לאלה שאינם דוברי יידיש : עסקי אוויר)

ולא ידעה כמה צדקה..

בובה בלה מייצרת היום מזרני פעילות וכריות פיליפילים.

בכולם יש המון רכות. בכולם יש הרבה נפח.

הרבה אוויר.

כשהילד שלנו מתחיל ללכת הוא גם לא מפסיק ליפול.

ומאז ועד היום בובה בלה ואני משתדלות מאד

לרפד לו את נקודת המפגש עם הרצפה.

לרכך את נפילה.

כדי שיהיה קל יותר לקום -

ולהמשיך ללכת.

כי זה בעצם כל העניין - לא?..

על אביב הנקה ודגים

 יש משהו באוויר, באביב הזה.

אותה התקופה בה נכנסנו לבית שתכננו ובנינו (כמעט) במו ידינו, בגבעת השבשבת. תקופה כזו שכל שנה מחדש עושה לי פרפרים של פריחה והתחדשות בבטן. אותה תקופה בה ילדתי 2 מתוך 3 האהובים שלי. טוב, התחדשות אמרתי, נכון..

תמיד רציתי רצפת פסיפס, או לפחות איזשהו אלמנט פסיפסי בבית. ישבתי , תכננתי, שברתי, הדבקתי ויצרתי פסיפס דגים, שהרצף שלנו הדביק וחיבר לרצפת רחבת הכניסה. 

למה דגים, כולם שאלו. מי מכם מזל דגים?..

אף אחד מאיתנו לא. אבל הבית כן - כי נכנסנו אליו בדיוק במזל דגים..וחוצמזה, דגים למזל, ונגד עין הרע. מה יש? לא מזיק שיהיו בכניסה.

בשנים היפות בהן גרנו בבית ההוא האהוב (עכשיו כבר לא..עזבו, זה סיפור לפוסט אחר), ישבו הילדים על פסיפס הדגים ואכלו קרטיבים.

אני נהגתי לשבת שם בבוקר, על המדרגות ולשתות קפה, בוהה בעץ השסקים של השכנה שצמח ממנה ועד אלינו.

רחבת הכניסה שפנתה מערבה ואל גבעת השבשבת, עם פסיפס הדגים היו אחד המקומות האהובים עלי בבית. שם גם ישבתי להניק לפעמים אחר הצהרים בימים כאלה של חורף. כשהשמש המערבית מפשירה ומלטפת אותי ואת היונקת הנמרצת..

שנה וחצי של הנקה אינטנסיבית , שמצטרפת לעוד שנה ולעוד שנה וחצי. סה"כ הנקתי 4 שנים מחיי הבוגרים, קולטים?..

לא רוצה להכנס לכל הבעד והנגד של הנקה. אני מאמינה בחיבור אישי ואינטואיטיבי. או שיש, או שלא. אני מיד התחברתי. 

כבר בבית החולים, עם עידו, כשלא היה לי מושג איך מתחילים, ומה מכניסים לאן..הגיעה אחות חדר התינוקות על תקן יועצת הנקה, דחפה בחזקה את התינוק הטרי והריחני ישר לציצי, והפלא קרה. הטרי והריחני ידע בדיוק מה צריך לעשות. כאילו עבר בעצמו קורס מזורז ליונקים מתחילים מתישהוא במהלך תשעת החודשים שלו ברחם שלי.

זוכרת עד היום את הכאב החד. כמו בפרסומת של האגיס או מטרנה, שרצה אז בערוץ 2. דימיינתי את האמא המניקה, נושכת שפתיים ומביטה אל הטרי והריחני במבט אוהב. במבט מוקסם. פלא.

מאז הנקתי אותו בכל זמן ובכל מקום. לא היו זמנים. כל פעם כשהוא צייץ, דחפתי לו ציצי. והיינו מאד מרוצים. גם אני, שהתמסרתי אליו באופן מלא . וגם הוא, שאני הייתי בשבילו כל מה שהוא הכיר..

בגיחותי הרבות לקניון איתו (ילד של חורף, מתנצלת מראש..) התביישתי בתחילה להניק בפומבי, ונהגתי להסתתר בתא הלבשה אחד בזארה, שהיה חביב עלי במיוחד, כי היה גדול מספיק להכניס אליו גם את העגלה.
אני חושבת שהמוכרות כבר הכירו אותי. ליתר בטחון, תמיד הכנסתי איתי איזה פריט למדידה. שלא ישאלו שאלות מיותרות. לרב הייתי גם קונה אותו בסוף..

אח"כ גיליתי את תא ההנקה המצומצם בשילב. לא ממש מוצלח, כי תמיד היתה אמא מניקה אחרת מתדפקת בחוסר סבלנות על הדלת, ורוצה כבר להכנס..

עם איתי, האמצעי שלי, כבר התחלתי להשתכלל ולהניק בחוץ מכוסה בחיתול טטרה, שהאמצעי היה מחובר אליו שנים ארוכות, וזכה לכינוי האלמותי : נפי(nafi).

כשהגיעה שירה, השלישית, כדרכם של שלישיים, הכל כבר זרם. ואני הנקתי תחת כל עץ רענן.

עם חיתול/ שמיכה/ מעיל/ בלי כלום. יו ניים איט. שברתי שיאים של הנקה בבתי קפה, בטיולים, ברחוב.

ולמרות שהיתה מס' 3 עדיין החזקתי בנוהל הישן והטוב - הילדה מצייצת - מיד שולפים ציצי. מה שבטוח בטוח. סוס מנצח לא מחליפים

אחרי שירה, נולדה הרביעית. לא בדיוק ילדה, אבל המון סממנים דומים של הריון, חבלי לידה, וגדילה. קוראים לה בובה בלה.

בובה בלה צומחת גדלה ומתפתחת ואיתה הופך חיתול הטטרה שפעם כיסה אותי בזמן ההנקות לסינר הנקה מעוצב ומדוגם.
ויש שם דג, למזל, ונגד עין הרע כמובן..שיהיה לקטנטן שם בפנים עם מה לשחק בזמן שהוא יונק את הזהב הנוזלי..

בשבילכן זה פשוט סינר הנקה.



בשבילי זה זכרון מתוק של בית אהוב, של תינוק ריחני וחמים ושבע. של אביב ושל התחדשות וגדילה.

אביב שמח :)