הוראות הפעלה

"קודם תשימי 2 כפיות וחצי שוקולית
רק אחר כך תוסיפי חלב
ותערבבי טוב שלא יהיו גושים שיצופו למעלה
זה עושה לי בחילה
ואל תחממי, אני רוצה קר.."

ילדים בדרך כלל לא מגיעים עם הוראות הפעלה.
לפעמים הם פשוט מכתיבים לך אותן.
את תפקחי אוזניים טוב טוב ותרשמי.

גבעה למכירה..

זה התחיל בתמונה שפגשתי בפייסבוק

אלוהים. אלה היו זוג הכורסאות שלנו. מהבית האהוב שלנו בגבעת השבשבת.

זה שעזבנו לפני 3 שנים לטובת דירה שכורה שלא הצליחה להכיל את זוג היפות האלה ,ועוד כמה יפיפיות וינטג' שננטשו בכאב רב על המדרכה.

ועכשיו הן מוצעות למכירה בחנות וינטג' בכפר סבא. 750 שח ליחידה.

לזכרונות אין מחיר. והכורסאות האלה צרובות אצלי בזיכרון עם הבית הראשון שבנינו בגבעת השבשבת.

נתחיל מהתחלה.

חורשת המייסדים, או כפי שהיא מכונה ע"י המקומיים גבעת השבשבת.

רק היום, כשקפצתי לסיור צילומים נוסטלגי, גיליתי שאנחנו חולקות גיל משותף..

כן, כן, גבעת השבשבת ואני חוגגות 40 השנה :)

זוכרת אותה מגיל קטן מטיולים משפחתיים.

אחד מהם היה סוער במיוחד, קבלו תמונה:

אני בת 12-13 בערך, נעולה בסקטים החדשים שקיבלתי מחו"ל, ודוהרת בירידה התלולה של הגבעה תוך כדי שאני דוחפת את עגלת התינוק של אחותי הקטנה..לא יודעת מה עבר לי בראש  כשהתחלתי לרדת בירידה, אבל לקראת סופה הבנתי שאנחנו עומדות בפני התנגשות חזיתית ממש לא נעימה. לולא אבא שלי, שעמד בקצה הירידה, ובקור רוח מדהים שלח יד אחת לתפוס אותי, ובמקביל הצליח לתפוס גם את העגלה בידו השניה, הסיפור היה יכול להגמר אחרת..

בשנה ג' ללימודי בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון עברנו עופר ואני לגור יחד. הדירה הראשונה שלנו היתה ברחוב אזר 19.דירת שניים וחצי חדרים קטנטונת אבל מלאת אור, כשמחלונות המרפסת נשקפת לא אחרת מאשר הגבעה.

זה היה המפגש הבוגר הראשון שלנו עם הגבעה וחזרנו לגלות את קסמיה הנפלאים.

הפריחה, הריחות, וציוץ הציפרים. כל כך הרבה טבע. מבלי לצאת מהעיר.

מאז יצא לנו לנדוד במספר דירות סביב לגבעה. את הבית הראשון שלנו ידענו שנרצה לקנות אך ורק באזור הזה. חיפושים סיזיפים של משהו כמו 4 שנים הובילו אותנו בסופו של דבר לבית חלומותינו. בול מה שרצינו. ישן, מוזנח, עם המון פוטנציאל, גינה וחזית דרומית. בינגו!

כך זה נראה במקור

וכך זה נראה אחרי קצת דם יזע ודמעות..

קראנו לו הצימר. היתה לנו קומת גלריה עם רצפת עץ, וגג משופע איתו הסתדרנו לא רע בכלל בשל גבהנו הצנוע..

ונוף של אורנים ברושים וחרוב אחד ענקי מהחלון.

חוץ מהעובדה שזה היה הבית הראשון שקנינו, זה היה גם הפרויקט האדריכלי העצמאי הראשון שלי. התנסות מרגשת ומספקת במיוחד.וכך זה נראה מבפנים.

הכל היה נפלא, באמת. לתוך הבית הזה, שכבר גרו בו עידו ואיתי, נולדה שירה. גדלנו בו. חגגנו ימי הולדת שמחים על הגבעה. הזמנו חברים ומשפחה. בכל שבת ישבנו על המרפסת הקטנה שמשקיפה על עץ החרוב של השכנה והרגשנו ברי מזל.

למרגלות הגבעה שכנה כבר מספר שנים ישיבה חרדית. שקטה ונבלעת בנוף הפסטורלי.ממש לא מאיימת.

נווה שאנן היתה מאז ומעולם שכונה מעורבת של חילוניים ודתיים חובשי כיפה סרוגה. היתה אוירה טובה ויחסי שכנות ידידותיים בין אלה ואלה.

אבל משהו בשכונה שלנו התחיל להשתנות.

יותר ויותר משפחות חרדיות הגיעו אל השכונה.

בחורי ישיבה חרדים שעברו מולי בשביל בדרך הביתה,הסבו מבטם ממני גם כשהייתי עטופה בשני סוודרים מעיל וצעיף. האוכלוסיה החילונית נטשה את גן המשחקים בו בילינו שעות ארוכות עם הילדים , והוא התמלא באמהות ובילדים חרדיים שהכריזו על הפרדה בשעות המשחק בין בנים לבנות.

מדי פעם רוסס איזה שלט חוצות על תחנת אוטובוס.

נווה שאנן בכלל, וגבעת השבשבת בפרט הפכו להיות מעין בני ברק החיפאית.

הגבעה הירוקה נצבעה בשחור.

הרגשנו זרים בביתנו שלנו.

ואז התקבלה ההחלטה. היא לא היתה פשוטה בכלל.

ראינו את עצמנו מזדקנים בבית שבנינו. איך נוכל לעזוב את המקום הזה שאנחנו כל כך מחוברים אליו. את הבית שבנינו בעמל כפינו. את הבית שלנו...

לקח לזה זמן להבשיל. בסופו של דבר העמדנו את הבית למכירה.

סיבת העזיבה הרשמית שצויינה בפני הקונים הפוטנציאליים היתה מעבר לתל אביב..כן בטח, אנחנו..

לא עברנו לתל אביב אלא לצד השני של חיפה, זה שצופה אל חופיה המערביים.

זו היתה הפעם הראשונה בה עזבנו, עופר ואני, את השכונה שנולדנו בה, נוה שאנן.

זהו. כאן מגיע הסיפור הזה אל סופו.

חוזרים לנקודה בה התחלתי לספר: שתי כורסאות שנשארו מיותמות על המדרכה. מעבר מבית גדול לדירה קטנה יותר אילץ אותנו להפרד מעוד כמה חפצים אהובים. פשוט לא היה מקום..

חשוב לי להגיד לסיום שיצא גם משהו טוב מהעניין.

השארנו מאחורינו בית חומרי שבנינו. קירות, קורות ברזל, והמון רצפת עץ..

אבל את הבית האמיתי שלנו לקחנו איתנו.

שני הורים ושלושה ילדים.

זה הבית האמיתי.

זה הבית שבלב.

בובות

בובה בלה. כך קראו לבובה הראשונה שלי. קיבלתי אותה בערך בגיל 3 מהדודים בפאריס.
זוכרת את עצמי עומדת בקצה המסדרון וצופה בהשתאות בבובה המהלכת. אחד הזכרונות הראשונים שלי.
כן. היא ידעה ללכת ולשיר. היה לה מן תקליט כזה בבטן, בצבע כחול שקוף .
בצד אחד היו שירים. ובצד השני מתכון מפחיד להכנת חלזונות ממולאים..

זו לצערי אינה התמונה של הבובה המקורית שלי אלא אחת שמצאתי באינטרנט.
לבובה בלה שלי היתה שמלת מיני אדומה ומעיל פרווה חום..
במפגש משפחתי עם נטלי, בת הדודה שלי, נודע לי שבובה בלה לא היתה רק הבובה הפרטית שלי אלא תופעה גדולה הרבה יותר שמקורה בצרפת בין השנים 1946-1984.
למי שמתעניין בקצת הסטוריה הנה קישור לאתר הבית של poupees-bella.

בובות זה עניין של בנות. אני חושבת. ויסלחו לי כל הגברים אבל הן נותנות פורקן ליצר האמהי שלנו. אני זוכרת את עצמי מניקה את הבובות שלי. קורס ההכנה להנקה הכי טוב שאפשר לבקש :)
יש משהו בהן שמדבר אלי עד היום, גם אחרי שכבר גידלתי 3 בובות אנושיות משלי. אני תמיד שמחה לפגוש בהן ולאסוף אותן אלי. במיוחד אם יש בהן ניחוח נוסטלגי שמזכיר לי את הילדות.
 אלה בובות פלסטיק בסגנון רטרו שמצאתי באמסטרדם.

כשפתחתי את העסק באביב 2008 אלה היו הבובות הראשונות שיצרתי.

הן היו נורא צבעוניות ושמחות. תפורות בעבודת יד אחת אחת. רקומות ומושקעות למשעי.

אחריהן באו הבובכיס. בובות מתוקות וקטנטנות שהן חלק מקולקציה שלמה של בובות שנוצרו במחשבה להיות מן אובייקטי מעבר. כאלה שיוכלו להיות צעצוע מנחם, מחבק ומרגיע. כאלה שלוקחים בכיס לכל מקום. כאלה שרציתי עבור הילדים הפרטיים שלי, שיוכלו להיות איתם בגן כשהם מתגעגעים. שיתנו להם אומץ כשהם קצת מפחדים. מן קסם כזה בכיסים.

(אני מכירה גם כמה מבוגרים שלא היו מתנגדים לקצת מהקסם הזה..)

זו היתה הורסיה הראשונה :

כמו כל מוצר בתהליך עבודה הן עברו עיבוד והתפתחות. גרפית בעיקר. וכך הן נראות בגילגולן הנוכחי:

http://bubabella.com/?p=Product&product=19

 לא מזמן נולדה לי בובה חדשה. חדשה- ישנה אולי.

הבובה הזו היא בעצם מעבר מדו מיד לתלת מימד. מרישום - לבד, וסרטים וריקמה.

היא הבובה בלה הנוכחית שלי, שיצאה מתוך הלוגו השטוח לחיים חדשים וצבעוניים יותר.



כאן בוורודים אדומים וטורקיזים
http://bubabella.com/?p=Product&product=22





וכאן בגווני חום טורקיז וירוק



אפשר להמשיך עוד המון, ובטוח שבהמשך לא אתאפק ואכתוב עוד פוסט אחד לפחות על בובות..

במיוחד כשברשת מסתובבים הדברים המדהימים האלה:



http://www.timo-handmade.com/





המתוקות של פוגי https://www.facebook.com/fuginaim



https://www.facebook.com/profile.php?id=821559595 כרמית קליין

 

http://motek-hadashall.com/

נשיקות ושבוע נפלא ,
שרון

הי. אני שרון.
וזהו הדף הראשון בבלוג הראשון שלי.
פעם הייתי בת שמונה וחצי וזו היתה המדיה















היום, שניה לפני שאני בת 40 אני מתנסה במדיה אחרת.
אותה הגברת בשינוי אדרת.
אז מה? מעכשיו אני בלוגרית?..
לא יודעת.
מה שכן מעכשיו יש לי בלוג.
תתחדשי
:)